בימים האחרונים מוסדות החלו לזמן ל״ימי מועמדים״ – מה שכמובן מעלה שאלות ותהיות. אז אנחנו פה כדי לסייע לכם להבין במה מדובר, מקווים שהפוסט ייתן את כל המידע – ואם נותרות שאלות או שיש אי-דיוקים, מוזמנות ומוזמנים לכתוב לנו לוואטסאפ: 053-572-5225
מה זה בכלל יום מועמדים?
יום המועמדים בעצם מוקדש להתכנסות עם סגל המגמה, ולעתים קרובות גם עם סטודנטים בחוג – כדי להכיר את האנשים, תוכנית הלימודים, המחקר והפרקטיקום.
הרבה מוסדות מקיימים אותו אך לא כולם: היסטורית, מדובר ב״קטע״ של האוניברסיטאות (ב״א, חיפה, וב״ג) אך עם השנים ופתיחת מגמות נוספות הצטרפו גם רייכמן והאקדמית, וכנראה שהשנה גם במכללה למנהל יקיימו יום כזה.
מה המשמעות של יום המועמדים?
כדי לענות על השאלה הזו, צריך להבין מה היה התפקיד ״ההיסטורי״ של קיום יום מועמדים: בעבר (לפני קיומה של מערכת הדירוגים והשיבוצים), מועמדים היו מתקבלים למספר מקומות ואז היו צריכים לבחור את המוסד המועדף עליהם.
במצב הזה, ימי המועמדים היוו מעין ״אירוע גיוס״, שאולי אפילו אפשר לומר שהיה בו פן שיווקי. המטרה של המוסדות הייתה לשכנע את המועמדים הטובים ביותר לבחור בהן. הנה, משהו שאולי לא חשבתם עליו: בתהליך הזה יש מועמדים טובים במיוחד, ששווה ״להילחם עליהם״, אל מול מוסדות אחרים שכנראה קיבלו אותם גם… בתוך התמונה הזו, יום המועמדים הפך להיות הדרך של המוסדות להעביר מסר.
ואכן, ימי המועמדים מסמנים את השלב שבו ״היוצרות מתהפכות״. רוב המועמדים מדווחים על חוויה אישית נעימה ביותר ביום הזה – וזה הגיוני מאד, כיוון שבניגוד לכל השלבים עד כה, שבהם החוויה הייתה שהמועמד ״מבקש צ׳אנס״ ומנסה להוכיח את עצמו אל מול המגמה – כשהוא רק אחד מבין טריליארד (נו, זו התחושה) של מועמדים מוצלחים… כאן פתאום המציאות משתנה, כאשר המגמה פתאום ״מחזרת״ אחרי מועמדים ש׳סומנו׳ על ידה כמתאימים ביותר.
אחרי כניסת מערכת הדירוגים והשיבוצים הארצית, שמטבעה מונעת מהמוסדות לומר למועמדים בפירוש אם התקבלו או לא התקבלו – ימי המועמדים הפכו להיות שלב של ״איתות״ למועמדים מסוימים שהם ״עברו בהצלחה״ את המיונים. וכן, גם למוסדות חשוב לדעת ״מי בוחר אותם״ – אנחנו רואים את זה גם בראיונות עצמם (והרחבה על כך נמצאת בסדנה שלנו).
מה חשוב לקחת בחשבון?
לדעתנו, המוסדות שמקיימים ימי מועמדים מבינים משהו שאולי לא הקדשתם לו מספיק מחשבה: בתוך תהליך רווי בחוסר וודאות, שלעתים קרובות יכול להיות מטלטל או מערער, עבור המועמד איתות חיובי מצד הממיינים – הוא ממש אוויר לנשימה. יותר מזה: בתוך תחרות קשה על ליבו של המועמד, לצעד של זימון (או אי זימון) ליום המועמדים יש משקל, לפעמים מכריע, על החוויה הרגשית בה נצבעים המיונים במוסד, והמוסד/המגמה כולה. יש פה ממש אפקט פסיכולוגי. אנחנו חושבים שקריטי לזהות את האפקט הזה עליכם, ולנסות ככל האפשר לנטרל את ההשפעה שלו בשלב הדירוגים.
כנראה כחלק מכך, היקף המוזמנים לימי מועמדים – שבתחילת הדרך היו ״בפינצטה״, בשנים האחרונות הולכים ומתרחבים. התחילו בכך רייכמן, שמזה כמה שנים מזמנים פי שניים או שלושה מכמות המועמדים שבסופו של דבר יתקבלו אליהם. נוסף אליהם, לאחרונה, מוסדות החלו לזמן בצורה כנה וגלויה את כל המועמדים שהגיעו לשלב מסוים במיונים אצלם – גם ללא קשר לביצוע שלהם בפועל (למשל אונ׳ חיפה או אונ׳ ב״א). משיחות עם מועמדים, זה מנהג שנחווה כ״מעצבן״ – אבל אנחנו דווקא מעודדים אתכם להבין שההפך הוא הנכון. זה צעד די הוגן כלפיכם, שמאפשר לכם יותר ניטרליות בבואכם לדרג את המוסדות. אנחנו יודעים מה אתם חושבים: ״אבל זה לא אומר לי כלום! התקבלתי? לא התקבלתי???״ שימו לב, שהחשיבה הזו רק מדגישה את חוסר האונים ואת הצורך לדעת. הוא הכי הכי מובן, אבל באמת, חבר׳ה, אין וודאות בתהליך הזה. ולא כדאי ״להיתלות״ ביום המועמדים בשביל וודאות.
אבל תגידו תכל׳ס. מה זה אומר?
זה איתות חיובי, אבל הכי הכי תכל׳ס? זה לא אומר שום דבר בוודאות. כן, ראינו מועמדים שזומנו לימי מועמדים (ברבים!) ובסופו של דבר לא התקבלו. כן, ראינו גם מועמדים שלא זומנו לימי מועמדים, אך בסופו של דבר כן התקבלו באותה השנה. וגם אי אפשר להסיק באופן מדויק ממקום אחד לאחר, כי כל מגמה מתנהלת אחרת. אז כן, הכל נותר (בערך אותו) סלט בראש. ולצערנו, הספקולציות לא נחות וגם לא ינוחו, לפחות עד היום של התשובות*.
אנחנו מציעים להיות כמה שיותר בתשומת לב למשמעות הרגשית שנקשרת לזימון. שאלות כמו: ״אז אני כמעט בפנים?״, ״אם לא קיבלתי – אז נפלתי?״, ״כמה אנשים בדיוק זימנו?״, ״למה חברה שלי כן ואני לא?״. אלה שאלות שמחפשות וודאות, בגלל שהזימון נחווה כאיתות בתוך תקופה שכל כולה עיסה של עמימות. אם אתם עסוקים בשאלות האלו – מעולה, אתם אנושיים, ומחפשים וודאות. קיצר, נו, מה חדש 🙂
אבל איזה כיף שזומנתי???
כן כן כן!!! ממש! כל ההסתייגויות לא ייקחו מכם את זה: לקבל את הזימון זו חוויה מהנה, שרוצים אותנו, ראו אותנו וזיהו אותנו. זה באמת מרגש וכיף, וחשוב. זו נקודה לחגוג אותה!
ועכשיו באמת באמת אפשר לשחרר את ניהול הרושם: זה שלב שבו התפקיד שלכם כמועמדים זה לבדוק ולהסתקרן, בלי לפחד מלשאול שאלות. גם מגניב לראות בזה את ההזדמנות לבחור בהם לא פחות ממה שהם בוחרים בכם: להגיע ליום המועמדים ולהבין – איך נראים לי האנשים והסגל? האם אני מצליחה לדמיין את עצמי שם? האם ברור לי איך מתרחשים מיונים/שיבוצים בשלב הבא (למשל להנחיה לתזה או לפרקטיקום)?
וגם טיפ ממש פרקטי מאיתנו: אם אתם לא מגיעים ליום המועמדים, אנחנו כן רואים את זה מתאים לשלוח מייל קצר לראש המגמה על כך. להבהיר ששמחתם על הזימון, שאתם מאוד מעוניינים במגמה, שיש התנגשות עם מחויבות אחרת ולהראות את האנושיות והאחריות שלכם. אתם לא נמדדים לפי זה, וזה ממש לא משנה גורל, אבל זה שומר על תקשורת מקצועית ונעימה.
כל הפוסט הזה בא לי ברע כי לא זומנתי 🙁
אוף. זה באמת מתסכל נורא לא לקבל זימון מכל סוג. ראשית, אולי התפספס שכתבנו שהזימון לא אומר קבלה, ואי-זימון אין משמעותו דחיה. אנחנו חושבים שזה באמת די מורכב לראות בימי המועמדים בדיוק מה שהם – איתות, אבל כזה שאין בו וודאות. בעצם, כמו כל המיונים האלו… אם כי זה בהחלט יותר קשה להיות בצד שלא מאותתים אליו. ויכול להיות שנגלה במהלך החודש הקרוב שמשהו באמת לא הסתדר השנה במיונים. אז כן, מותר לקחת קצת זמן לכעוס, להיעלב, להתעצב ואפילו להתאבל (אם זה מה שמרגיש מתאים ונכון). אחר כך, אנחנו כן בעד לראות את המציאות כמו שהיא: כרגע, לא וודאית.
מתי תהיה וודאות סופית? היינו רוצים לומר שביום של התשובות, אבל זה לא נכון במאה אחוז:
*בשנים האחרונות, ביום פרסום התשובות או בימים הסמוכים אליו, מערכת השיבוצים ו/או המוסדות מודיעים במידה וישנן מגמות שלא התמלאו. אלו יכולות להיות מגמות שאליהן לא הגשתם בכלל מועמדות, אבל פתאום תגלו שנותרו שם מקום או שניים שמחכה רק לכם. האם לתלות את כל התקוות בזה? לא, אבל כן שווה לדעת שזה קיים.
חוץ מזה, אם אתם כבר פנויים לחשוב על ״מה הלאה״ – אנחנו ממליצים לקרוא על תהליכי התחקור אצלנו, כדי לחסוך את המשאבים שלכם ולוודא שאתם יודעים איפה התהליך שלכם ״נתקע״ ומה יהיה הכי יעיל מבחינתכם סביב שקילה של מועמדות חוזרת.
בהצלחה בינתיים,
ספיר והצוות
