בתקופה הנוכחית סטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה נתקלים באחד הצמתים הראשונים בדרך לתואר שני בפסיכולוגיה – ההתנסות המעשית. אני לוקחת רגע (או שלוש-ארבע שעות, בכל זאת חפרנית ויסודית…) כדי לארגן לכם את כלללל המחשבות והקרטריונים החשובים בעיניי בבחירת מקום התנסות.
במקור, חשבתי שאוכל לסגור את כל הכיף הזה בפוסט אחד – אבל אני באמת חסרת תקנה והחפירות שלי הביאו אותנו לסדרה של פוסטים שבהם אנסה לעשות סדר בשאלה איך לבחור מקום להתנסות מעשית, ומה חשוב לבדוק לפני שמתחייבים לשנה שלמה.
אנסה לסדר את הקריטריונים לפי סדר החשיבות כפי שאני תופסת אותו. כמובן מוזמנים להעלות בקבוצה בפייסבוק (״לקראת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית״) בפוסט הרלוונטי שאלות ספציפיות והתייעצויות אם נותרות לכם – אני חולמתתת על היום שבו אצליח להתייחס לפניות בפרטי ולסייע, אבל עד שאצא לפנסיה, נצטרך להסתדר עם הקהילה שבה תגובה אחת שלי משמשת לא רק את מי ששאל אותה – אלא גם את כל מי שנתקלים בשאלה. אני בטוחה שאתם מבינים 🙂
אבל שניונת לפני שאנחנו צוללים פנימה, חשוב לי להוסיף את הטייק האישי שלי על הדברים: אני רואה בהתנסות המעשית לא רק שלב שחייבים לעבור בדרך לקבלה לתואר שני – ומעודדת אתכם מאד לא לראות אותה כ״סימון וי״. ברמה הטכנית, זה לגמרי האינטרס שלכם – כי ישאלו אתכם במהלך המיונים על ההתנסות שעשיתם וירצו לראות גם את המעורבות הרגשית שלכם ובעיקר את התובנות שלכם על עצמכם אל מול זה. אבל כמלווה אני רוצה להפציר בכם: קחו את ההתנסות כהזדמנות לפגוש את השטח ואת עצמכם בתוך תפקיד סמי-טיפולי. תנו לה להלהיב אתכם, תנו לה לסקרן אתכם, ומתנו לה ללמד אתכם על עצמכם בתוך הדרך הארוכה הזו.
כן, לפעמים זו תהיה חוויה שמחזקת את הרצון להמשיך במסלול ולפעמים היא תעורר שאלות חשובות – אל תתערערו מהשאלות ואל תפחדו לשאול אותן. זה הערך של ההתנסות. קחו בתוכה את הזמן כדי להבין לאט לאט איך אתם מרגישים בתוך תפקיד בו מחזיקים קשר ופוגשים אנשים במצבים מורכבים. תסתקרנו ממה שבא לכם בקלות ואולי אפילו יותר – ממה שקשה לכם. תשאלו על כך – את עצמכם ואת הצוות. בואו עם זיק בעיניים להרפתקה הזו. זה מגיע לכם וגם לאנשים שתפגשו. כן, זה יכול גם להשפיע לטובה על ההמלצה שתקבלו, אבל בעיניי בעיקר על איך תבינו את עצמכם כמועמדים וכאנשי מקצוע בתחילת הדרך. וזה מה שחשוב.
אז על מה כדאי להסתכל כשבוחרים מקום להתנסות מעשית?
קודם כול: לוודא שהתנאים הבסיסיים מתקיימים
לפני שנכנסים לשאלות של עניין, אוכלוסייה, מרחק מהבית ואופי המקום, חשוב לוודא שההתנסות בכלל יכולה לשרת אתכם מבחינת דרישות הקבלה. כדי שההתנסות תהיה רלוונטית להגשה לתואר שני, אני ממליצה לשים לב לשני דברים מרכזיים:
- שההתנסות נמשכת מספיק זמן – מינימום של שנה אקדמית.
- שיש במקום פסיכולוג / פסיכיאטר / עו״ס עם תואר שני (מה שקוראים לפעמים ״קליני״) שיכול לחתום על ההמלצה.
האם אפשר להסתדר עם המלצה אחרת? לפעמים כן. אנחנו מכירים מקרים של אנשים שהתקבלו גם כשההמלצה לא עמדה בשני התנאים האלו במלואם. אם אתם לא בלחץ קיצוני של זמן או תחת תנאים ממש ספציפיים – הייתי ממש ממליצה לכם לא להתחכם עם שתי הנקודות האלו. אתם עוד תכירו בהמשך הדרך עד כמה תהליך הקבלה לתואר שני הוא מסנן ולעתים אכזרי, ומילה שלי – אתם לא רוצים להתנהל בתוכו עם המלצה שהיא לא ״בסטנדרט״. יש מקומות התנסות שלא יסכימו לכתוב לכם המלצה על פחות משנה מלאה, כמו שיש מוסדות אקדמיים שלא יסכימו לקבל את המועמדות שלכם בכלל (כן, גם אם עשיתם מתא״ם והממוצע שלכם ממש גבוה וכולם מסביב אומרים לכם שנולדתם להיות פסיכולוגים. בחיי). וכן, אפשר להגיש דרך וועדת חריגים, אז שום דבר פה לא יחרוץ את דינכם באופן חד משמעי, אבל ממש עדיף להיות על הצד הבטוח.
עם זאת, חשוב לדעת שיש מקומות שמפרידים בין מי שמדריך אתכם בפועל ומי שחותם על ההמלצה – זה תקין ואפילו די מקובל. לעניין סעיף זה, זה אכן קביל לגמרי אם אומרים לכם שהמדריכה שלכם תהיה מישהי עם תואר ראשון בעו״ס אבל מי שתחתום על ההמלצה היא הפסיכיאטרית או כל שילוב שכזה. עם זאת, אני כן אתייחס לנקודה הזו קצת בהמשך מעוד זוויות.
כדאי גם לברר כבר בתחילת הדרך מה המדיניות של המקום לגבי המלצות: האם הם כותבים המלצה לכל מי שהתנדב שנה? האם צריך לעבור תקופה מסוימת (או למלא התחייבויות ספציפיות) לפני שהם מוכנים להתחייב לכך? אלה שאלות לגיטימיות לגמרי. נכון, אתם לא רוצים ׳לצאת׳ כבר בראיון כמי שבאו ״בשביל ההמלצה״, אבל זה לגמרי מקובל והגיוני שתרצו להבין מה התנאים שלהם כדי לתת לכם את ההמלצה. אני בדעה שכדאי להגיד יחסית מוקדם שאתם מגיעים גם מתוך רצון לקבל המלצה לתואר שני. זה שם את הדברים על השולחן ומונע מצב שבו אחרי שנה פתאום לא נעים לבקש או לברר כשהטיימליין דוחק. המדריך שלי בהתנסות המעשית ביקש שאתזכר אותו לכך בסיום שנת ההתנדבות – כיוון שהוא ידע שתכננתי הפסקה לאחר השנה, ורצה לשמור לעצמו רישום לגביי כדי שיוכל למלא את ההמלצה ממקום מפורט ו״חי״ במועד ההגשה שלי – קחו את זה כאופציה למקרה שאתם מגיעים להתנסות אבל עוד לא יודעים מתי תגישו מועמדות, הדרך הזו יכולה לעזור גם למדריכים שלכם, והיא בהחלט מקובלת.
אז כן, זה הבסיס של הבסיס. נכון, אלה לא הפרטים הכי מרגשים, אבל הם יכולים לחסוך הרבה לחץ בהמשך הדרך. ועכשיו אנחנו מוכנים להעמיק: בפוסט הבא בסדרה אכנס לקרטיריונים הכי חשובים בבחירת המקום.
להתראות שם,
ספיר
