את הפרקים הראשונים של הניתוח אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן, בהתאמה. וזהו הפרק הרביעי.
פרק רביעי – חתכי גיל ומגדר:
מבחינת הגילאים של מגישי המועמדות, הגיל הממוצע של הגברים הוא 27.8, ושל הנשים – 26.6. כשהטווח נע בין הגילאים 21-49 (כאן אציין שאני מכירה מועמדות ומועמדים מגילאים מבוגרים יותר מהטווח שמוצג כאן, ויש להניח שהם פשוט לא מכירים את הקבוצה שלנו ושלכן יש כאן פשוט חסך של חלק מהמידע).
הגילאים של המתקבלים בארבע השנים האחרונות מתפלגים באופן הבא:
ניתן לראות שכמעט כל המתקבלים הם בין הגילאים 23-29. ואם מי שקוראת או קורא את זה חושב לעצמו ״וואו, זה ממש רחוק מהגיל שלי!״ אני רוצה להרגיע ולומר שבעיניי לניסיון החיים יכולה להיות פעמים רבות השפעה חיובית משמעותית בתהליך המיונים! לא תמיד הסטטיסטיקה יכולה לתפוס את המקרים המיוחדים – הרחבתי על כך כשהתראיינתי לפודקאסט ״על הכורסה״ – ממליצה להקשיב כאן 🙂
ואיך נראים גילאי המתקבלים בכל מוסד? ובכן, מעניין מאד! נראה כי הגיל הממוצע של המתקבלים שונה בין מוסד למוסד. כך למשל, ממוצע גילאי המתקבלים באחווה גבוה משמעותית, וממוצע גילאי המתקבלים לחיפה ורייכמן נמוך משמעותית (האם אפשר לגזור מכך השפעה על מועמדות למוסד כזה או אחר? בעיניי לא, אך מעניין בכל זאת לראות את ההבדלים…
ומה לגבי מגדר?
מהמידע שנאסף נמצא כי באופן לא מפתיע, ישנו רוב מובהק של מועמדות-נשים: 517 נשים הגישו מועמדותן למגמות הקליניות בשנים האחרונות, בעוד בקרב הגברים ישנו מיעוט משמעותי של 168 מועמדים-גברים (אף אחד לא סימן את עצמו כמגדר "אחר" במגמות הקליניות). אבל אם נסתכל על איך נראים המגדרים במוסדות השונים, נוכל להסיק מסקנות מעניינות:
אם נבחן את מספר הנשים והגברים שהתקבלו לכל מוסד לימוד, נוכל לראות שההתפלגות רומזת לשאיפה לשוויון מגדרי בעברית, באקדמית וברופין, כאשר בשאר המקומות אחוז המתקבלות גבוה משמעותית מהמתקבלים – באופן שתואם את ההתפלגות באוכלוסיית-המתקבלות (המשמעות היא שלמועמדים-גברים יכול להיות שווה להגיש למוסדות אלו, כי ייתכן שהמגדר במוסדות אלו יהווה עבורם יתרון)
עד כאן הפרק הרביעי. ניפגש בפרק החמישי שבו ננתח את ניסיון העבר של המתקבלים 
