את הפרק הראשון של הניתוח אפשר לקרוא כאן.
פרק שני – ניתוחי דירוגים ומספר ניסיונות קבלה:
נתחיל מהנתון המרגיע ביותר: נראה שרוב המועמדים הצליחו להתקבל בניסיון הראשון. עם זאת, יש גם מספר ממש לא מבוטל של מועמדים שמתקבל בניסיון השני.
אחרי שני ניסיונות קבלה, נראה ששווה לעצור ולחשוב על ניסיונות ההמשך – דבר שעומד בקנה אחד עם הניסיון האישי שלי בליווי מועמדים:
הממצאים גם די אופטימיים בנוגע למערכת הדירוגים: נראה שרוב המועמדים זוכים ללמוד במוסד שאותו דירגו במקום הראשון או השני (ממוצע: 1.5, ס״ת 0.8). עם זאת, נראה שנשים וגיל צעיר יותר, הם בקורלציה חיובית עם קבלה למקומות שדורגו במקום גבוה יותר (כלומר, ככל שאת מועמדת-אישה, ו/או בגיל צעיר, כך הסיכויים להתקבל למקום שאותו תדרגי במקום הראשון – גבוהים יותר. נתונים אלו מופיעים בגרפים שלא צירפנו כאן).
מבחינת הדירוגים, נראה שהאוניברסיטאות הגדולות והוותיקות שנמצאות גאוגרפית במרכז הארץ, בר אילן ות״א, בד״כ מדורגות במקומות גבוהים מאד. לעומתן, העברית וחיפה מדורגות מעט נמוך יותר (שוב, אני מהמרת שזו תוצאה של מיקום גאוגרפי). באופן מעניין, מועמדים ״מוכנים״ להרחיק וללמוד בב״ג, מה שלא ״מזיק״ לדירוג הגבוה שלה – הייתי מהמרת שזו תוצאה של הנגישות הגבוהה של האוניברסיטה והקירבה לתחנת הרכבת. לעומת האוניברסיטאות, נראה שאחווה, המכללה למנהל ורופין מדורגות במקום נמוך יותר וכן שסטודנטים מגיעים אליהן בניסיונות קבלה מאוחרים יותר. הייתי מהמרת שזהו פועל יוצא של ״השם״ שלהן לעומת האוניברסיטאות הגדולות והוותיקות. בהקשר זה, חשוב לי מאד לומר שבהתרשמות שלי, איכות הלימודים וההכשרה בכל המוסדות בארץ (כולל המכללות החדשות יותר), היא גבוהה מאד – ומנקודת מבט עולמית, הפסיכולוגים הישראליים נחשבים למעמיקים, רציניים ואיכותיים.
(בתרשים: אדום – ממוצע מספר ניסיונות הקבלה; כחול – ממוצע דירוג האוניברסיטה).
עד כאן הפרק השני. ניפגש בפרק השלישי שבו ננתח את ציוני המתא״ם וממוצע התואר הראשון בקרב המתקבלים 
