עדכון תיאור עצמי שהוגש בעבר

להגיש מועמדות בפעם השניה יכול להיחוות מתסכל וסיזיפי, אבל גם יכול לגלם בתוכו את ההזדמנות להסתכל מחדש על חיינו ולהיות פתוחים לתהליך אמיתי ומשמעותי. המטרה שלנו היא להיות קרובים לאיזורים השניים בעת הליווי.
כדי לסייע בכך, אנסה לשתף בעקרונות המנחים לעדכון תיאור עצמי שהוגש בעבר.

המאמר מנסה להיות רלוונטי למגוון של קוראים, ולכן לפני שנצלול פנימה, אולי שווה לפני הכל לנסות ולאתר מה הפרופיל הרלוונטי לקורא.ת:
הסוג ״המעדכן״: בסיס הכתיבה הוא הטקסט הישן. יתאים במיוחד למועמדים חוזרים שלנו, מי שמגיש איתנו מועמדות בפעם השניה ללא פער משמעותי בזמנים בין ההגשה הקודמת לזו הנוכחית – כלומר, עשינו יחד כבר עבודה מאומצת של כתיבה בעבר, ועכשיו צריך רק לעשות עדכונים מינוריים יותר. 

הסוג ״המתחיל מהתחלה״: בסיס הכתיבה הוא הטקסט החדש. יתאים במיוחד למי שיש לו טקסט מהעבר, אבל מעולם לא הגיש מועמדות בליווי של הצוות שלנו. אדרבא, זה רלוונטי אפילו יותר אם בפעם הקודמת שהוגשה מועמדות היו מעט זימונים לראיונות – כלומר, יש צורך לרענן את נקודת המבט ולהתחיל כמעט מהתחלה, אבל ברור שלא ״נזרוק לפח״ באופן אוטומטי את מה שכבר נכתב בעבר, בהשקעה גדולה.

חשוב לזהות איפה הקורא.ת נמצא.ת לפני שמתחילים לעבוד – ולכן אם לא בטוחים, ובכלל בכל שאלה, אפשר לוודא מולנו בהתייעצות פרטנית.

כמה עקרונות כלליים שנכונים לכל הסוגים של הכותבים:

• חשוב! כדאי שלא להתחיל מלקרוא את המסמכים הישנים! קריאת המסמכים הישנים עלולה ״לקבע״ את הזווית שבה אנחנו מסתכלים על עצמנו, ודווקא עדיף לשמור על גמישות ופתיחות להסתכלות חדשה. אם כבר קראתם – לא נורא, אם לא – עדיף לחכות.
• כל כתיבה תהיה תמיד בפורמט הרגיל שלנו: פונט דיוויד 12, רווח כפול, שוליים רגילים, מיושר לשני הצדדים.
• כל כתיבה שלנו תהיה תמיד כרונולוגית ככל האפשר – נתחיל בילדות ונתקדם אל עבר ההווה (עוד על כך – נדבר בתוך הליווי…).

שלבי הכתיבה לסוג ״המעדכן״:

1. נתחיל מכתיבה חופשית של סיפור החיים שלנו:
   • אחת המטרות של הכתיבה החופשית היא לסייע לעצמנו לאתר בטקסט, אחרי שנכתוב אותו, את זווית הראיה שלנו על דברים וכיצד היא השתנתה מאז הכתיבה הקודמת.
   • מטרה נוספת של הכתיבה היא להוסיף חלקים ״טריים״ שלא היו במסמך הקודם (למשל, אם הגשתי מועמדות בשנה שעברה ולא התקבלתי – אכניס בכתיבה החופשית התייחסות לשנה האחרונה שחלפה עליי).
   • מעבר לחלקים ה״טריים״ אין שום דבר שאנחנו צריכים לכתוב, אלא ממש כתיבה חופשית. היא תהיה כרונולוגית, מהילדות ועד ההווה, כמו שתמיד עבדנו. אבל, לא נורא אם יש ״חורים״ או דילוגים, ואפילו גדולים מאד – המטרה היא לא למלא את הדפים. לפעמים עמוד אחד יכול להיות ממש מספיק, ולכל היותר שניים-שלושה עמודים. למשל, אם בא לי לכתוב מחדש על בית ילדותי כי בשנה החולפת זה היה נושא שעבדתי עליו בטיפול – זה יהיה מצוין לכתוב על זה מחדש, ויכול להיות שלא יהיה לי בכלל מה לחדש על התיכון והצבא, אז עליהם לא אכתוב בכלל, ולגמרי ״אדלג״ לשלבים הבאים בחיי.
2. כמו תמיד, אחרי שמסיימים כתיבה משמעותית כזו (מניסיון, החלק של הכתיבה במקרים האלו יכול להיות קצר יחסית, הרבה יותר קצר מהכתיבה המקורית של הטקסט בהגשה הקודמת), כדאי לשים אותו בצד ״לנוח״ במשך יומיים-שלושה. אח״כ נחזור אליו ונראה אם דורש איזה שהם שיפוצים קלים.
3. רק אח״כ נפתח את מסמך הבסיס הישן שלנו (מזכירה: זה הטקסט הארוך ביותר שהגשנו, לפני שהתחלנו להתאים אותו לכל המוסדות).
   1. נקרא את מסמך הבסיס הישן שלנו נשאל את עצמנו: האם יש שינויים משמעותיים באיך שאנחנו תופסים היום חלק מהדברים שכתובים בטקסט? >> נעדכן ונתקן את החלקים האלו.
   2. נוסיף למסמך הבסיס את החלקים החדשים יותר, שכתבנו על השנה (או השנים) האחרונות שחלפו.
   3. נערוך את מסמך הבסיס כך שיהיה מהודק ונעים לקריאה, ושלא יעלה על ארבעה-חמישה עמודים.
   4. וזהו! מפה יש לנו בעצם טיוטה מעודכנת שאיתה אפשר להתקדם בהתאם לתהליך שקבענו: לשלוח למלווה או לקבוע פגישה.

** למועמדים החוזרים האהובים שלנו: אפשר לעשות את התהליך הזה לבד, ולהשתמש בטקסט הזה כגורם מנחה לשלבי העדכון של המסמך. אם תרצו לחזור לליווי אצלנו, אנחנו נשמח לקבל אתכם בזרועות ולב פתוחים, ובנחת: המקום שלכם אצלנו תמיד שמור, ללא קשר למקומות המתמלאים. תבואו כשתרגישו מוכנים). המסלול למועמדים חוזרים הוא בתעריף מיוחד, וניתן לקרוא את הפרטים ולהירשם אליו בקליק כאן **

שלבי הכתיבה לסוג ״המתחיל מהתחלה״:

1. (תזכורת: לא נקרא את המסמכים הישנים ששלחנו למוסדות!).
2. נצפה בשיעור הראשון של הסדנה המקוונת, ונקיים פגישה ראשונה עם המלווה האישי.
3. נתחיל מכתיבה כרונולוגית של סיפור החיים שלנו בהתאם להנחיות הליווי. ייקח כמה זמן שייקח – אם שוקעים בזה לכמה ימים או שבוע, ואפילו יותר, זה בסדר גמור. ואם בא לנו רק לתקתק את זה ואין כוח להשקיע – גם רק שעה זה בסדר. העיקר שיהיה משהו חדש כתוב, ושנקשיב לאיפה שהלב שלנו נמצא כרגע. עוד יהיו נקודות לעצירה והרהור בהמשך, ואולי צריך עוד קצת זמן כדי להתמסר מחדש למשימה המורכבת והחשופה הזו.
4. כשאנחנו מרגישים שמיצינו את שלב הטיוטה (אצל כל אחד זה מגיע בשלב אחר, תסמכו על עצמכם. הנפש שלכם יודעת), נפתח את אחד המסמכים שהגשנו בעבר (זה יכול להיות כל אחד מהטקסטים הפתוחים – לא שאלון כמו של בר-אילן/בן-גוריון/המכללה למנהל, אלא טקסט ״תיאור עצמי״ קלאסי יותר).
   1. נקרא את המסמך הישן שלנו ונשאל את עצמנו: יש פה חלקים שכתבתי יפה בעבר ובא לי ״לגנוב״ אל המסמך החדש? >> נמזג את החלקים האלו בתוך הטיוטה.
   2. נצפה בשיעור השני של הסדנה.
   3. נעצור לרגע ונשאל את עצמנו: יש במסמך דברים שמתחשק לנו לערוך או לשנות? ניתן מקום לעצירה הזו וגם נקשיב לבטן: אם נרגיש שיאללה, בא לנו לשלוח ולעבור כבר הלאה – אפשר להקשיב לקול הזה. אבל אולי אם הרגשנו ש״תקתקנו״ מוקדם יותר (בסעיף 3), משהו פה יישב פתאום קצת אחרת, נאפשר לזה לקרות: תהליך הכתיבה הוא תהליך שמזמין עצירה, הרהור, חשיבה ורפלקציה – וחשובה גם ההשתהות הזו, למרות התחושה שכבר ״היינו שם״.
   4. נערוך את הטיוטה כך שתהיה מהודקת ונעימה לקריאה, ושלא תעלה על חמישה עמודים.
   5. וזהו! אפשר לשלוח למלווה!

והשתהות כללית יותר על תהליך המיונים: 

יכול להיות קשה להתמסר מחדש לחוויה הזו. לפעמים נזהה שהדבר הזה מציף בנו את חוסר הבטחון ונותן דגש לתחושה (שיש לכל המועמדים) שאולי אולי מישהו זיהה שאנחנו לא מתאימים למקצוע. הצניעות והאינטרוספקציה בתהליך הם חשובים מאד, אבל גם חשוב שנחזיק יחד את החרדה, ולא ניתן לה להשתלט ולערער מדי. אז כמה מילים על זה:

אם אנחנו כבר מכירים לעומק – אני מבקשת את הבטחון שלך, בי באופן אישי: הייתי אומרת לך אם היינו מזהים בצוות חוסר התאמה למקצוע. ואישית, פשוט לא הייתי נותנת לך לגשת מחדש אם לא הייתי מאמינה שזה מתאים. זו המחויבות שלי אליך (וגם המחויבות שלי למקצוע). ואם ממש חדש לך לעבוד איתנו – אפשר לנשום רגע. הגעת למקום הנכון. ייקח זמן להתמסר, וזה בסדר, במיוחד אחרי שנושאים פציעה מניסיון שלא צלח (והפסיכולוגית שבתוכי גם שואלת: למה בעצם לא צלח? אם עוד לא צפית בוובינר שלנו למי שטרם התקבל – זו צפיית חובה עבורך, אבל אני גם מזמינה לשאול על הכוחות בתוכך שפעלו באופן מנוגד: בעד ונגד הקבלה – זה מרגיש לך מתחבר אליך? אם כן, מזמינה לשוחח על זה לעומק בתוך הליווי) . ובכל מקרה: אנחנו עכשיו ביחד בתוך השביל המבלבל והלא-נעים הזה. לאט לאט, אני מאמינה שיתגבש הבטחון שלך בנו, צוות שיש לו ניסיון וידע, ויכול להוביל אותך בתוך הסבך. וכולנו יחד, נלך אחרי הידע שיש כבר בתוכך לגבי עצמך.

ומילת חיזוק אחרונה: לא להתקבל, מניסיוני, זה הרבה פעמים גם יתרון. אפשר להיזכר בהגשת המועמדות הראשונה וכמה שהכל שם עמום לחלוטין: איך התהליך נראה? מתי הדברים קורים? כמה חשוב להגיע לימים הפתוחים (הראשוניים) לעומת ימי המועמדים (הסופיים)? איך זימונים מגיעים ובאיזה קצב וטווח זמן? איך נראה ראיון מבפנים? מרגיע לקחת בחשבון שההיכרות הזו מראש עם החוסר-וודאות של התהליך והלאביליות הרגשית שמלווה אותו – עוזרת ומציידת מאד מאד (קל יותר להתמודד עם הרכבת הרים הזו: שיום אחד מרגישים שבטוח לא נתקבל וביום שאחרי מרגישים על גג העולם כי קיבלנו זימון והכל נפתח מחדש). גם את החששות וגם את היתרונות – נחזיק איתך ביחד. זה התפקיד שלנו.

אז זהו. נגענו גם בטכניקה הקונקרטית ונתנו גם מקום לתחושות. אני מקווה שהמאמר מסייע לתת קצת מסגרת לכתיבה, ובעיקר מצייד להמשך הדרך. נמשיך ונבחן איפה זה ממשיך לפגוש ואיך להתמודד עם התקופה הזו, צעד צעד.

בינתיים, כמה טוב שבאת.

מחזיקה אצבעות,

ספיר