בניגוד לתיאור העצמי, שנוטה להיות מאד אישי ואינדיבידואלי, לתחושתי המכתבים לוועדות החריגים נוטים להיות יותר מובנים, לכן קל לי יותר לשתף בקווים מנחים עבורם. עם זאת, אתחיל ואומר שמה שמובא כאן זו רק דעתי, שאמנם מבוססת ניסיוני כמלווה, אבל אין לראות בה "אמת מוחלטת": אני מציעה לקחת ממה שכתוב כאן רק את מה שמתחבר לך ומרגיש לך הגיוני. תהליך המועמדות כולו הוא שלך וצריך לשקף אותך, ומעל הכל – את זו שצריכה להרגיש בנוח עם כל מסמך שאת בוחרת להגיש.
מה המבנה הכללי של המכתב?
המכתב הוא בד"כ מכתב פורמלי במבנה של מכתב רשמי (עם תאריך, שורת "הנדון", כותרת עם מס' ת.ז וכו'). כדאי לכתוב אותו במסמך נפרד ולצרף אותו למייל –זה יקל על הקורא. לראש החוג נפנה בצורה מכבדת (למשל: "לכבוד: פרופ' חשובי חשובוסקי" או "לכבוד: ראש וועדת החריגים, החוג לפסיכולוגיה קלינית, אוניברסיטת כך וכך). אין סיבה שהמכתב יהיה באורך שעולה על עמוד.
מה תוכן המכתב?
המכתב פותח בדרך כלל בהצגה עצמית קצרה, הצגת הנתונים (ממוצע התואר וציון המתא"ם, ואיך התחלק) והסבר קצרצר על מטרת המכתב – העובדה שלמרות שאינך עומדת בתנאי הסף, את מבקשת להגיש מועמדות באופן חריג.
לאורך 2-3 הפסקאות הבאות אפשר להביא כל מידע רלוונטי שיכול "לשכנע" את הקורא בניסיון שצברת בעולם הפסיכולוגיה: ניסיון מעשי, ניסיון מחקרי, רקע אקדמי רלוונטי (בדרך כלל יכנס פה מידע לגבי השנים האחרונות יחסית) – כל אלו כתובים באופן בהיר ומאורגן. אפשר ומתאים לשזור בהם את החיבור האישי והזיקה לעולם התוכן, את הדברים שלמדת או תהליכים שעברת. אפשר גם למצוא את המקום המתאים להסביר את הפער בין נתונייך ובין נתוני הסף – אפרט עוד על כך, בהמשך.
אפשר להוסיף מסמכים נלווים רלוונטיים או אישורים רפואיים; אפשר גם לציין את התקווה ללמוד במוסד הספציפי, אם זה מתחבר לך אישית.
בפסקה האחרונה כדאי "לאסוף" את המידע ולומר משהו מסכם על הכישורים שאת סבורה שיש לך, ושהופכים אותך, לתחושתך, למועמדת מתאימה על אף שאינך עומדת בתנאים הרשמיים שמציבה המגמה.
מה הנימה של המכתב?
קוראי המכתב הם בדרך כלל חברי הסגל האקדמי – הטקסט צריך להיות קולע, בהיר ורשמי במידה מתאימה: לא מרוחק ומנוכר, אבל גם לא "משתפך": אם את רוצה להסביר למשל שציון המתא"ם שלך נפגע לתחושתך בגלל עניינים אישיים שעברת באותה תקופה – כמובן שאפשר להוסיף את זה, אבל כדאי גם לשים לב שזה עובר שמור ותואם לקונטקסט (זכרי שזהו לא מסמך התיאור העצמי שלך, שהוא יותר אישי, מעמיק וחשוף). דבר נוסף: אל תתנצלי על נתונייך – זכרי, את מביאה את מי שאת. למשל: אם הממוצע שלך נמוך מהסף ואת מקשרת בינו ובין אבחנת לקויות למידה, מתאים לומר על זה כמה מילים ולהתייחס לאתגר שגלום בכך, אבל גם להתייחס לכוחותייך (שיכולים להיות השקעה, מוטיבציה, חיבור, יצירתיות וכו') באופן שישקף את התמונה הרחבה.
אחרי שקראת את הפוסט – אני מדגישה שאין לקחת את מה שכתוב בו כ"הוראות לכתיבת מסמך חריגים טוב". זה בטח היה יכול להיות מאד מרגיע לקבל מסמך כזה, אבל זכרי שהמטרה הסופית שלך היא להיות את, בכל שלב בדרך. אני מאמינה בכל ליבי שזה המתכון להצלחה.
הפוסט נכתב כדי לחסוך לקוראות ולקוראים בזבוז משאבים על ייעוצים בנושא הזה, אך אם את בכל זאת מרגישה צורך בהבהרות נוספות או בסיוע פרטני יותר – ניתן ליצור קשר ואנו בצוות ננסה לעזור.
מחזיקה לך אצבעות תמיד,
ספיר.
